לפני הכל

לפני הכל – תקציב

פורסם בקטגוריות לפני הכל בתאריך 30 במאי, 2009 מאת צוות הקמינו – אין תגובות

הרבה אנשים שואלים אותנו בכמה אנחנו מעריכים את עלות הקמינו. האמת היא, שאני לא זוכר במדויק כמה אנחנו שילמנו על הקמינו (משהו כמו 600-900 יורו בסך הכל). על כל פנים, ניסיתי להציג כאן אומדן כללי (כל המחירים נכונים לסתיו 2007). על פי כל מיני הערכות שמצאתי ברשת, הקמינו עשוי לעלות בין 20-30 יורו ליום.

כדאי להתעדכן גם בעמוד הזה (שימו לב ללינקים למטה, הם מתעדכנים באופן שוטף):

נסיעות
המרכיב היקר ביותר בקמינו הוא הנסיעות, בעיקר הטיסות (אני לא לוקח בחשבון באומדן הזה את הטיסה מישראל לספרד).
הנסיעה באוטובוס מברצלונה לפמפלונה עלתה בסביבות 22 יורו. הנסיעה למחרת מפמפלונה לנקודת ההתחלה (אוטובוס + מונית לצד הצרפתי) עלתה בסביבות 11 יורו. האוטובוס בין בורגוס לליאון עלה 13 יורו. האוטובוס מפיניסטרה בחזרה לסנטיאגו דה קומפוסטלה עלה בסביבות 10 יורו. הטיסה הפנימית בסוף הטיול מסנטיאגו דה קומפוסטלה לברצלונה עלתה כ-35 יורו.
ניתן לברר מחירי טיסות זולות בשני האתרים הבאים (ההבדלים ביניהם לא ברורים לי). ככל שתזמינו את הטיסה מוקדם יותר, כך היא אמורה להיות זולה יותר:
skysacnner
kayak

לינה
מרכיב דומיננטי שני בעלויות הטיול הוא הלינה. במרבית הקמינו, הלינה זולה מאד, בעיקר ככל שנעים מערבה (להוציא בסנטיאגו דה קומפוסטלה עצמה). בחלקים הראשונים של הטיול הלינה מעט יקרה יותר. ראשית, בצד הצרפתי הלינה עשויה להגיע עד 20 יורו ללילה. מעט בהמשך הדרך, הלינה באלברגה לאורך הקמינו תעלה עד 10 יורו ללילה. סכום זה ילך ויפחת בהמשך, עד שתתחילו להגיע למקומות בהם הלינה באלברגה היא על בסיס תרומות – "דונטיבו" – שזה בעצם אומר, בחינם. בסנטיאגו דה קומפוסטלה עצמה, הלינה יקרה יותר, תלוי איפה תבחרו ללון. אם תצליחו לתפוס מקום באלברגה העירוני, תוכלו ללון בחינם. אם תמצאו מקום באלברגה הפרטי בכניסה לעיר, הלינה תעלה 7 יורו ללילה. לחילופין, אם אתם בקבוצה של חבר'ה, תוכלו לשכור דירה ללילה או יותר מאחת הדודות הספרדיות שמסתובבות בכיכר המרכזית של העיר. עלות ממוצעת לאדם בדירה כזו כ-15-20 יורו ללילה.

אוכל
המרכיב העיקרי השלישי בעלות הוא האוכל. גם כאן, ככל שתתקדמו מערבה עלות המזון תלך ותפחת. בצד הצרפתי, ארוחה מלאה (שלוש מנות + יין + לחם) עשויה לעלות כ-15 יורו לאדם. בהמשך, במרבית המקומות ארוחה שכזו עלתה לנו עד 8 יורו לאדם (אני מניח שמאז המחירים עלו). בכל מקרה, תמיד תוכלו לבחור שלא לאכול ארוחה שלמה אלא רק מנה אחת, ואז המחיר יעמוד על כמה יורו בודדים, בהנחה שלא תאכלו במסעדות יוקרה.
בנוסף, הצטיידות במהלך היום במכולת או בנשנוש באיזה פאב לאורך הדרך, יעלו לכם עוד כמה יורו בודדים, בעיקר אם אתם בקבוצה קטנה. בשורה התחתונה, ההוצאה היומית הממוצעת על אוכל יכולה לנוע בין 10-20 יורו ליום לאדם.

ציוד
מרכיב אופציונלי נוסף בעלות הכוללת של הטיול הוא עלות הציוד, אבל זו עלות שקשה לכמת מראש. בכל מקרה, דעו שייתכן שזול יותר להצטייד בחנות מוצרי הטיולים והספורט Decathlon בברצלונה מאשר בארץ. אפשר לראות את המוצרים והמחירים מראש באתר החנות.

לפני הכל – לקסיקון

פורסם בקטגוריות לפני הכל בתאריך 15 במרץ, 2008 מאת צוות הקמינו – 11 תגובות

מרגע שתתחילו את הקמינו תתרגלו עד מהרה לשפה המיוחדת שלו. ריכזנו כאן לפניכם כמה מושגים בסיסיים שווה להכיר.

אלברגה – מקום הלינה בסוף היום. מדובר באכסניית נוער, פחות או יותר, כאשר הלינה היא לרוב במיטות קומותיים בחדרים של 8-10 אנשים. לעיתים תמצאו את עצמכם בחדרים זוגיים, ולעיתים באולמות ענקיים של 130 איש, אבל זה לא יקרה הרבה. ישנם כמה סוגים של אלברגה. האלברגה העירוניים הם לרוב הזולים ביותר, ולעיתים הם חינמיים לחלוטין, על בסיס תרומה. האלברגה הפרטיים יקרים יותר, אבל גם מחירם זול יחסית – בין 6-15 יורו, תלוי באזור. התמורה שתקבלו במקומות אלו תהיה, לרוב, טובה יותר.

דונטיבו – המוטיב של האלברגה בהם הלינה היא בחינם. מדובר במרבית האלברגה העירוניים מאזור נאחרה ומערבה, בהם ישנה קופסה קטנה שבהם תוכלו לשים תרומה כאוות נפשכם בשעה שתצאו בבוקר מן המקום.

פילגרים מניו – ארוחת צליינים. במסעדות רבות מאד לאורך הקמינו תוכלו לקבל ארוחת צליינים. ארוחה זו תורכב, לרוב משלוש מנות וקינוח, ויין חופשי או שתיה חמה. המחירים אינם זולים מאד, ונעים מ-8 יורו עד-15 יורו ויותר, תלוי באזור. אלה מנות משביעות מאד, אולם ברוב המקרים ניתן להסתפק במנה אחת גדולה במחיר זול בהרבה.

לפני הכל – מידע שימושי

פורסם בקטגוריות לפני הכל בתאריך 15 במרץ, 2008 מאת צוות הקמינו – 89 תגובות

אחת השאלות המרכזיות היא "איך לעזאזל מגיעים לנקודת ההתחלה?"

הדרך הנוחה יותר להגיע לנקודת ההתחלה מישראל היא בטיסה ישירה לפמפלונה. יש חברות שמפעילות לשם טיסות שכר. יחד עם זאת, הן לא כל כך נפוצות. דרך נוספת היא לקחת טיסת שכר לברצלונה, ומשם להגיע לפמפלונה בטיסה פנימית. ישנן חברות תעופה ספרדיות שמפעילות טיסות פנים סדירות וזולות בין היעדים הללו, וניתן למצוא השוואת מחירים שלהם באתר הזה (פשוט תכניסו את הפרטים הדרושים). במקביל, תוכלו לחפש טיסות בחזרה מסנטיאגו ליעד ממנו הגעתם.

אנחנו הגענו לברצלונה, משם לקחנו אוטובוס לפמפלונה. זה לוקח יותר זמן, וזה עולה יותר או בערך אותו הדבר כמו טיסה, אלא שהיינו צריכים לקנות ציוד טיולים בברצלונה, ושעות הפתיחה של החנות לא התסדרו עם השעות של הטיסות. כמה טיפשי. האוטובוסים מברצלונה לפמפלונה יוצאים מהתחנה הצפונית (sants) ליד תחנת המטרו בשם זה. הנסיעה אורכת כ-6 שעות, ועולה כ-22 יורו. יש אוטובוסים מדי יום בשעות 08:00, 15:30, 23:30.

אחרי שהגעתם לפמפלונה, סביר להניח שתצטרכו להישאר ללון בה איזה לילה, אבל זה בסדר כי זו עיר עם חיי לילה מפותחים, בעיקר בסופי השבוע. יהיה לכם קצת קשה למצוא מקום ללון, אם תגיעו בשעות הערב, אבל בסוף תמיד מסתדרים.

מהתחנה המרכזית של פמפלונה יוצאים אוטובוסים לרונססבייס (roncesvalles). בימים ב'-ו' יש אוטובוס בשעה 18:00. בחודשים יולי-אוגוסט ישנו אוטובוס יומי נוסף בשעה 10:00. בימי שבת, לאורך כל השנה, האוטובוס יוצא בשעה 09:30. בימי א' ובחגים אין אוטובוסים. הנסיעה עולה כ-4 יורו ונמשכת שעה לערך.

מי שמעוניין להתחיל לצעוד בצד הספרדי של הפירנאים, זו נקודת ההתחלה שלו. מי שמעוניין להתחיל את הקמינו בצד הצרפתי של הפירנאים, לחצות אותם ואז להגיע לצד הספרדי, צריך לקחת מונית מרונססבייס לסן ז'אן פייה-דה-פורט (sean jean pied-de-port). את המונית ניתן להזמין במשותף (כל מונית לוקחת 7-8 נוסעים) ממשרד הצליינים שנמצא ברונססבייס. הנסיעה אורכת כחצי שעה, ועולה כ-7 יורו לאדם. המונית תוריד אתכם ממש בכניסה לעיר, היכן שמתחיל הקמינו. ומשם זה הכל ברגל.

ומה עושים כשמגיעים לנקודת ההתחלה?

לא משנה אם תתחילו את הקמינו בצד הצרפתי או בצד הספרדי של הפירנאים, ודאו שלפני שאתם יוצאים לדרך אתם נכנסים לכמה דקות למשרד הצליינים. במשרד יעניקו לכם את דרכון הצליינים שלכם (תמורת יורו אחד או שניים), אותו תצטרכו להציג בכל מקום שמספק לינה לצליינים. בכל מקום שכזה, ובמקומות אחרים לאורך הדרך, יחתימו לכם את הדרכון בחותמת ייחודית לאותו המקום. בסוף המסע, אפוא, יהיה לכם דרכון מעוטר בחתימות מכל המקומות שעברתם בהם. את הדרכונים החתומים תציגו בסוף הדרך, הן בסנטיאגו והן בפיניסטרה, ותקבלו בתמורה את הקומפוסטלה, התעודה שמעידה כי אתם צליינים לכל דבר ועניין.

שעות הפתיחה של משרדי הצליינים הם כדלהלן: בסן ז'אן – בחודשים מרץ-אמצע אוקטובר, בין השעות 07:00-09:00, 11:00-12:30, 15:30-21:30. במקום יתנו לכם גם מפות והסברים על היום הראשון למסע. ברונססבייס -
09:00-13:00, 16:00-19:00. במשרד הצליינים ברונססבייס תוכלו גם להירשם ללינה באלברגה העירוני.

איפה כדאי לעצור?

כאמור, תקבלו מפה בתחילת המסלול, ושם תוכלו לראות חלוקה מקובלת למקטעים. אנחנו מציעים כאן חלוקה דומה, אם כי שונה במקצת, המבוססת על מה שאנחנו עשינו. לאור דברים ששמענו לאורך הדרך, לאור מקומות שהגענו אליהם ונראו לה נחמדים, ולאור אילוצי הזמן שלנו, בחרנו לשנות במעט את החלוקה המקובלת. במבט לאחור, נדמה שבחלוקה שלנו תמצאו שילוב של עצירה בערים גדולות יחסית בעלות חיי לילה מפותחים, וכן עצירה במקומות שכוחי אל, בהם אין שום דבר מלבד המנזר שבו ישנים, מה שמספק חוויות ייחודיות. חלק מן המקומות הם בעמק, וחלק בהר, כך שנדמה שתוכלו לטעום באופן זה כמעט מכל דבר. צרו לעצמכם את החלוקה שלכם, בעזרת ההצעה שלנו ובעזרת המידע שתאספו בבית או במהלך הטיול עצמו, והישארו גמישים ונאמנים למה שמתחשק לכם.

הקטע בין בורגוס לליאון – מה נסגר איתו?

הקטע בין הערים בורגוס לליאון נקרא ה-mesta. זהו שטח מישורי ברובו, שנמצא על רמה צחיחה יחסית, שאין בה הרבה מקומות יישוב או מקומות עניין. מרבית המטיילים תופרים קטע זה בהליכה של 5 ימים, או ברכיבה על סוס בזמן קצר מזה. אנחנו פשוט לקחנו אוטובוס מבורגוס לליאון, כפי שעושים רבים אחרים. בדיעבד, הדעות חלוקות אם היינו צריכים לעשות זאת או לא. הואיל ולא היה לנו עיקרון ברזל לפיו את כל המרחק עלינו לעבור ברגל, לא היתה לנו בעיה מוסרית עם העניין הזה. מי שמעוניין בכל זאת לטעום מאזור שכל מי שצעד בו מעיד עליו כי הוא מביא את האדם למקומות הרחוקים ביותר של נפשו, מוזמן לעשות זאת.

הקטע בין סאריה לסנטיאגו – הוא באמת מפוצץ באנשים?

כן. על פי הכללים של הקמינו, מי שמציג בסוף הדרך, בסנטיאגו עצמה, את דרכון הצליינים שלו כשהוא חתום לאורך 100 ק"מ, מקבל את הקומפוסטלה – תעודת הצליינים הסופית. לפיכך, בקטע שבין סאריה, שמרוחקת בערך 100 ק"מ מסנטיאגו, ועד הסוף, תמצאו את עצמכם צועדים בין המוני אדם, כשרובם מבוגרים מאד. הדבר הופך למעיק כאשר אתם מגיעים לסוף היום, למקום שתכננתם ללון בו, ומגלים שכל המקומות תפוסים. כך נוצרת מין תחרות מטופשת לאורך היום, כשכולם בקושי מרוכזים בצעידה ורק מעוניינים להגיע ראשונים אל האכסניה. טיפשי ומעיק.

האם שווה להמשיך מסנטיאגו לפיניסטרה?

ברור! האם באמת תלכו את כל המסלול מבלי להוסיף עוד 3 ימי הליכה בסך הכל שיביאו אתכם לסוף העולם, אל האוקיאנוס עצמו? בעינינו חווית ההליכה האולטימטיבית הייתה ללכת עד שלא ניתן ללכת יותר, ולכן החלטנו להמשיך. בנוסף, לא מצאנו בסנטיאגו עצמה את החוייה הרוחנית שכל הצליינים הנוצרים מצאו בה, ולכן נראה לנו מוזר לסיים רק שם. בנוסף, בחלק זה צועדים מעט מאד אנשים בהשוואה לחלקים הקודמים, ולכן תוכלו ליהנות די לבדכם מתוואי הדרך, שהתגלה כיפה ומעניין יותר מאשר בחלקים אחרים לאורך המסלול. בקיצור, מומלץ במיוחד, בעיקר אם יש זמן. אם אין, לפחות קחו אוטובוס מסנטיאגו לפיניסטרה ובחזרה.

האם פוגשים הרבה ישראלים לאורך המסלול?

לא, ממש לא. מהנתונים של המשרד הראשי בסנטיאגו, עולה כי מדי שנה בערך 50 ישראלים צועדים בקמינו. מרביתם צועדים בחודשים אוגוסט-נובמבר, שכן מרביתם סטודנטים בחופשה. כך שסביר להניח שתפגשו כמה לאורך המסלול, אבל אל תצפו להמונים.

איך עונות השנה משפיעות על השביל?

מעטים האנשים שצועדים בקמינו בחודשי החורף ממש, שכן הכל מושלג וקפוא. מרביתם צועדים בחודשי הקיץ, בין יוני לאוגוסט. בתקופה זו, כך מספרים, השביל מפוצץ מאנשים, והתחרות על מקומות הלינה בסוף היום היא רבה. השמועה אומרת שלא אחת אנשים מוצאים את עצמם ישנים על הרצפה, או אפילו באוהל בחצר. הדבר משנה כמובן את חוויית הטיול שלכם, ומשפיע בעיקר על רשימת הציוד שלכם, ועל הגב שלכם. אם אתם לא מוכנים לקחת את הסיכון של להישאר ללא מקום לינה, תמצאו את עצמכם בתקופת הקיץ סוחבים אוהל על הגב. בחודשים האחרים של השנה, לרבות החודשים ספטמבר-נובמבר, אין שום צורך באוהל, ותמיד אפשר למצוא מקום לינה. אם לא במקומות העירוניים המוזלים, אז במקומות הפרטיים.

ולגבי מים. המטייל הישראלי רגיל לסחוב על עצמו כמויות גדולות של מים. מי שעשה את שביל ישראל יודע שבחלק המדברי שלו קשה להסתדר ללא 9 ליטר מים לאדם ליום לכל הפחות! אלא שלאורך הקמינו המצב שונה לחלוטין. השביל עובר דרך כפרים ועיירות רבות, וכמעט בכל מקום יש מי שתיה בברזיות שניתן למלא מהן את בקבוק המים האישי שלכם. ברוב המקרים, לפחות בחודשים ספטמבר-נובמבר, אין צורך של ממש ביותר מחצי ליטר עד ליטר מים לאדם ליום, בהנחה ששותים וממלאים מים לאורך הדרך. בחודשים החמים יותר, אנחנו מעריכים שליטר עד 2 ליטר מים לאדם ליום יעשו את העבודה, על בסיס אותן ההנחות. בימים שבהם יש בעיית מים מיוחדת, ציינו זאת במיוחד.

דברים אלה נכונים גם לגבי אוכל, שכן כמעט בכל מקום תוכלו להצטייד בחומרים לסנדביצ'ים או סלט או ארוחה קלה אחרת, וכמעט בכל תחנות העצירה הסופיות שלכם תוכלו למצוא ארוחת ערב בשרית. לכן הצורך לבשל או לסחוב כמויות גדולות של אוכל כמעט ונעלם. מי שבכל זאת מעוניין לחסוך בעלויות יכול לבשל, אבל כדאי לקחת בחשבון שלא בכל מקומות הלינה יש מטבח מאובזר כהלכה, ולא בכל המטבחים יש כיריים. אבל הי, האופציות תמיד פתוחות בפניכם. כך או כך, כמעט ולא משתלם לסחוב כלי בישול של ממש, וגם לא גזיה.

לפני הכל – ניפוץ מיתוסים

פורסם בקטגוריות לפני הכל בתאריך 15 במרץ, 2008 מאת צוות הקמינו – אין תגובות

מי שעשה את שביל ישראל עשוי לצפות למשהו דומה מהקמינו דה-סנטיאגו, ואז להיות מופתע מאד כשהוא מגיע אל השביל עצמו.

הקמינו הוא אמנם ארוך, אבל רוב התוואי שלו נוח מאד להליכה, ולכן ניתן לעבור מדי יום מרחק רב למדי. במרבית המקטעים צעדנו מעל 20 ק"מ ליום, והגענו לנקודת הסיום בשעות הצהריים המוקדמות. בקטעים המישוריים ממש של הקמינו צעדנו אפילו למעלה מ-30 ק"מ ליום, ובכל זאת הגענו לנקודת הסיום בשעות הצהריים המוקדמות.

כך שמי שמצפה לימים שמתחילים עם עלות השחר ומסתיימים עם שקיעת השמש, טועה. לקמינו יש קצב משלו. ומלבד זאת, אל תצפו לחווייה יחידנית. המוני אנשים מכל רחבי העולם, ובעיקר מספרד ומיתר מדינות אירופה, באים לקמינו. המספרים מדברים על כ-90-100 אלף מטיילים מדי שנה, כאשר מרביתם מרוכזים בחודשי הקיץ: יוני-אוגוסט. כך שבכל מקרה אתם לא תהיו לבד. מה שקורה לרוב הוא שקבוצה גדולה של מטיילים מפתחת קצב הליכה דומה, כך שעד מהרה תגלו שאתם מתחילים את היום ומסיימים אותו באותו המקום עם אותם האנשים. הדבר מביא לכך שעד מהרה נוצרות חברויות, וכל חוויית השביל הופכת לאחרת. לפיכך, זה ממש לא נורא לסיים את היום בשעה 2 אחר הצהריים, ולבלות את יתר הזמן עד כיבוי האורות בחברת אנשים מוכרים.

אל תבנו על סטיות מן השביל, אלא אם כן מדובר בנסיעות מתוכננות היטב למקומות מוגדרים. למשל, אם בא לכם לקפוץ למשחק כדורגל שנערך בעיר קרובה, או אם יש לכם דודים באיזו עיירת חוף צפונית לשביל. קחו בחשבון שכל סטיה כזו, אם היא איננה מתוכננת היטב, היא בבחינת הוצאה מיותרת, וכאב ראש פרוצדורלי לא פשוט. לכן, סביר יותר להניח שתדבקו בתוואי השביל.

כאמור, הקמינו איננו קשה, להוציא את היום הראשון ואת היום שבו נכנסים למחוז גליציה. בשני ימים אלו הטיפוס הוא לגובה רב, והפרשי הגבהים בין נקודת השפל לנקודת השיא הם ניכרים. יחד עם זאת, גם בימים אלו לא מדובר על קריעת תחת יוצאת דופן. כך שגם מי שלא נמצא בכושר שיא, עדיין יכול לעשות את הקמינו די בקלות. אם להודות על האמת, הגיל הממוצע של המטיילים האחרים שתפגשו בקמינו ינוע סביב ה-50…

כדאי לדעת ספרדית, אם כי כמובן שניתן להסתדר גם באנגלית, וגם בשפת הסימנים. המקומיים לא ממש טורחים לדעת, להבין או לדבר אנגלית, אבל יהיה בסדר. סביר להניח שתמיד יהיה דובר ספרדית בקרבתכם שיודע גם אנגלית. אלא שידיעת השפה המקומית מקפיצה את הטיול שלכם בכמה רמות למעלה, משום שתוכלו להיחשף יותר להוואי המקומי, לסיפוריים האישיים וכדומה. גם אם אתם יודעים ספרדית, קחו בחשבון שבאזורים שהקמינו עובר בהם מדברים לעיתים שפות שונות מספרדית, כגון: גליציאנית, באסקית וכדומה.